חשיבות הפעילות הגופנית בגיל הצעיר
מאת פרופ' דני נמט, מנהל מרכז ספורט ובריאות לילדים ונוער, המרכז הרפואי מאיר, כפר סבא.
הרעיון כי פעילות גופנית חשובה לבריאות ידוע מקדמת דנא. בשנת 1199 כתב הרמב"ם כי: " כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק" והוסיף "וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל, אפילו אכל מאכלים טובים ושמר על עצמו לפי הרפואה, כל ימיו יהיו מכאובים וכוח תשש" . אולם אם בעבר הייתה הפעילות הגופנית חיונית לצורך חיפוש אחר מזון, נדידה ובריחה מחיות טורפות ואיתני הטבע , הרי שהיום שבה ועולה חשיבות הפעילות הגופנית שתפקידה דווקא להגן עלינו מפני השפע, התזונה הלקויה ואורח החיים הבלתי פעיל בעידן המודרני.
בניגוד למה שנהוג היה לחשוב בעבר, פעילות גופנית אצל ילדים אינה משחק בלבד ויש לה חשיבות רבה לא רק בהתפתחות הגופנית, אלא גם בהתפתחות הנפשית, ההתפתחות הקוגניטיבית וההשתלבות החברתית התקינה של הילד. בשנים האחרונות אנו עדים לשני תהליכים המתרחשים במקביל בכל הנוגע לפעילות גופנית בילדים. מחד, יש ירידה דרסטית בכמות הפעילות הגופנית שמבצעים ילדים ומתבגרים, נתונים מדאיגים ממדינות מערביות מדגימים שכרבע מהילדים מבצעים פחות מ- 20 דקות פעילות גופנית אינטנסיבית בשבוע, הרבה פחות מההמלצות . למרות שהבעיה חמורה יותר בגיל ההתבגרות, הרי ששורשיה נעוצים בילדות המוקדמת. מאידך ובמקביל יש עלייה של מעורבות ילדים בספורט תחרותי. לשני התהליכים משמעויות רפואיות חשובות.
הירידה בפעילות הגופנית בילדים מובילה לעלייה חדה בשכיחות מחלות שהיו בעבר נחלתה של האוכלוסיה המבוגרת בלבד. הדוגמא הבולטת ביותר היא ההשמנה, שהפכה למחלת הילדים הכרונית הנפוצה ביותר בעולם המערבי. נתונים שפרסם משרד הבריאות הישראלי בשנת 2013 מצביעים כי המגפה לא פוסחת על ילדינו, 30 אחוז מילדינו סובלים מעודף משקל והשמנה בגיל בית הספר הייסודי. בקרב מתבגרים ישראלים שכיחות ההשמנה היא מהגבוהות בארצות העולם המערבי. העלייה בשכיחות ההשמנה בילדים הובילה לעלייה ניכרת בשכיחות סיבוכים נלווים. אחוז ניכר מהילדים והמתבגרים השמנים סובלים מעמידות לאינסולין, מצב שיכול להתפתח בהמשך לסוכרת. סוג זה של סוכרת, שהיה נפוץ בעבר במבוגרים בלבד, הופך נפוץ יותר ויותר בילדים ומתבגרים במדינות מערביות. עד כדי כך שארגון הבריאות העולמי הכריז לאחרונה ששליש מהילדים שנולדו בשנת 2000 יפתחו סוכרת במהלך חייהם במידה ומגמת העליה במשקל וההדרדרות בכושר הגופני תמשך. סיבוך נפוץ נוסף בקרב ילדים הסובלים מחוסר פעילות גופנית והשמנה הוא הפרעה בפרופיל השומנים בדם, המתבטא ברמות כולסטרול גבוהות, ובעיקר רמות גבוהות של LDL כולסטרול ( הכולסטרול "הרע") המגביר את הסיכון להתפתחות טרשת עורקים. במחקר שבוצע בילדים ישראלים הסובלים מעודף משקל נמצא שלכ- 50% מהם רמות כולסטרול ו- LDL כולסטרול גבוהות!
תופעה נוספת המופיעה בשכיחות מוגברת בילדים ומתבגרים שמנים היא הופעה מוקדמת של יתר לחץ דם. השילוב של העדר פעילות גופנית, השמנה, נטייה לסוכרת, רמות כולסטרול מוגברות ויתר לחץ דם מגביר מאד את הסיכון להופעה מוקדמת של טרשת עורקים ומחלת לב כלילית, ואכן מחקרים מהשנים האחרונות הדגימו נגעים טרשתיים בעורקי ילדים כבר בגיל 5-8 שנים.
הסיכון של ילד או מתבגר שמן להפוך למבוגר שמן גבוה באופן משמעותי בהשוואה לילד רזה. לילד אשר מגיע לכיתה א, עם עודף משקל משמעותי סיכוי של למעלה מ50% להפוך למבוגר שמן. מנתונים אלו אין ספק שיש להתחיל בשינוי הרגלי חיים כבר מגיל צעיר. יש להקדיש תשומת לב מרבית להעדר פעילות גופנית והשלכותיה, ולהשקיע משאבים רבים בחינוך להגברת הפעילות הגופנית והתזונה הנכונה כבר בגיל הילדות המוקדמת.
מדוע חשוב לילדים לעסוק בפעילות גופנית? ישנן סיבות רבות לנסות ולקדם פעילות גופנית בילדים. בראש ובראשונה ההשתתפות בפעילות גופנית וספורט גורמת להנאה. פעילות גופנית סדירה תורמת לשיפור בהערכה העצמית ובבטחון העצמי. פעילות גופנית בקבוצות עשויה ליצור חברויות, לקדם מעורבות חברתית, לשפר את היכולת לעבוד בשיתוף פעולה, ולסייע בהקניית ערכי משמעת ומחוייבות.
כיום אנו מבינים כי מחלות רבות של הגיל המבוגר מקורן דווקא באורח חיינו בגיל הצעיר. לכן לפעילות גופנית בגיל הצעיר חשיבות רבה בטיפול ומניעת מחלות. קצרה היריעה מלדון בסקירה זו בכולן ולכן נתרכז במצבים השכיחים יותר:
השמנה – לפעילות גופנית חשיבות רבה במניעת השמנה וטיפול בסיבוכיה. פרט להשפעה הברורה על ירידה במשקל או האטת קצב העליה במשקל, בילדים בעלי עודף משקל העוסקים בפעילות גופנית חל שינוי בהרכב הגוף עם ירידה באחוזי השומן ועליה המסת השריר. גם ללא ירידה משמעותית במשקל העיסוק בפעילות גופנית יכול למנוע את סיבוכי ההשמנה.
הסינדרום המטבול י- הסינדרום המטבולי מתאר אוסף של גורמי סיכון למחלת לב טרשתית וכולל השמנה, יתר לחץ דם, עליה ברמת הטריגליצרידים וירידה בכולסטרול HDL (הכולסטרול ה"טוב") ועמידות לאינסולין (מצב טרום סוכרתי). פעילות גופנית היא הטיפול היחיד אשר עשוי לשפר את כל אחד ממרכיבי הסינדרום המטבולי.
פעילות גופנית משפרת את הרגישות לאינסולין ויכולה למנוע התפתחות סוכרת. פעילות גופנית מורידה רמות טריגליצרידים, ומעלה רמות HDL כולסטרול, הכולסטרול בעל ההשפעה המגינה מפני התפתחות מחלת לב טרשתית. פעילות גופנית אף מסייעת לירידה בלחץ הדם בבני נוער הסובלים מיתר לחץ דם.
חשוב לציין כי על מנת להשיג את מירב התועלת בטיפול בסינדרום המטבולי מומלץ לבצע פעילות גופנית על בסיס קבוע, לפחות שלוש פעמים בשבוע למשך למעלה מ30 דקות ובעצימות בינונית-גבוהה (80% מהדופק המקסימלי).
אסתמה – אסתמה היא מחלת הילדים הכרונית השניה בשכיחותה. עד לפני מספר שנים נהגו למנוע מילדים הסובלים מאסתמה לבצע פעילות גופנית בשל העובדה שפעילות גופנית עלולה לגרום להתקף אסתמה. כיום אנו יודעים כי בילדים הסובלים מאסתמה ומטופלים כיאות, אין מניעה ואף מומלץ לבצע פעילות גופנית סדירה. וכי פעילות גופנית עשויה עם השיפור בכושר הגופני להביא לירידה במספר התקפי האסתמה, ירידה בחומרתם ועם זאת ירידה בצורך בשימוש בתרופות וכמובן שיפור ניכר בדימוי העצמי ובדימוי הגוף של ילדים אלה. חשוב לציין כי ספורטאים רבים מהשורה הראשונה בעולם בתחומי ספורט רבים סובלים מאסתמה.
אוסטיאופורוזיס (דלדול עצם) – תפקיד הפעילות הגופנית בבניית מסת עצם בילדים ומתבגרים למניעת אוסטיאופורוזיס במבוגר הופך בשנים האחרונות ברור מאליו. אמנם אוסטיאופורוזיס היא מחלה של הגיל המבוגר, אך עם הבנת מנגנוני בניית חוזק העצם הסתבר כי דווקא בגיל הצעיר ניתן לפעול על מנת למנוע את המחלה וסיבוכיה. צפיפות העצם הולכת ועולה בשנות החיים הראשונות ומגיעה לשיא בעשור השני והשלישי לחיינו. לאחר מכן צפיפות העצם פוחתת עם השנים והדבר בולט בעיקר בנשים עם הפסקת המחזור החודשי. על מנת למנוע שברים בגיל המבוגר רצוי להשיג מסת עצם חזקה בגיל בצעיר. אמנם למרכיב הגנטי חשיבות ראשונה במעלה בסיכון לאוסטיאופורוזיס אך תזונה נכונה ופעילות גופנית בגיל הצעיר יכולת למנוע תחלואה משמעותית הקשורה לאוסטיאופורוזיס בגיל המבוגר.
ומה בנוגע ללימודים?
תוספת של שיעורי חינוך גופני למערכת השיעורים הקבועה תורמת לשיפור היכולת האקדמית. יכולת זו נמדדת ישירות על ידי ציונים, מבחנים סטנדרטים או בעקיפין על ידי מדדים של ריכוז, זיכרון ומדדי התנהגות. מספר מחקרים בילדי בית ספר הדגימו כי גם במקרים בהם הוסיפו שיעורי חינוך גופני על חשבון שיעורים אחרים, לא הייתה ירידה בציונים באותן מקצועות אשר שעות הלימוד בהם קוצצו. מחקרי חתך אף מדגימים קשר ישיר בין מידת ההישגים האקדמיים לבין מידת הפעילות הגופנית והכושר הגופני.
המלצות וסיכום:
פעילות גופנית בילדים מתחילה בינקות עם הרמת הראש, הגלגול והזחילה ובהמשך הליכה, ריצה ופעילויות מורכבות יותר. יכולת התנועה הבסיסית מתפתחת בגיל הגן והיא מהווה את הבסיס לפעילות הגופנית בהמשך החיים. עם הגדילה, ההתבגרות והנסיון, התנועות הבסיסיות הנלמדות בגיל הגן משתלבות בפעילויות מורכבות יותר, משחקים ותחרויות ספורט המאפיינים ילדים בגיל בית הספר, מתבגרים ומבוגרים. העדר בסיס של חינוך לתנועה ופעילות גופנית בגיל הרך, יקשה על הילד להשתלב בפעילות גופנית בגיל מבוגר יותר, אותה פעילות שעשויה לסייע במניעה וטיפול במחלות.
קיימות מספר המלצות בנוגע למשך הפעילות הגופנית המומלצת לילדים. לרוב מומלץ לבצע 60 דקות או יותר של פעילות גופנית בינונית – מאומצת ביממה. חשוב לזכור שאין מדובר בפעילות רציפה אלא בזמן מצטבר של פעילות גופנית הכולל פעילות בשיעורי חינוך גופני, הפסקות, פעילות בחוגים ועוד. ילדים אשר אינם מורגלים לבצע פעילות גופנית יעשו זאת בהדרגה עד הגעתם לכמות הפעילות המומלצת.
במקביל לעליה בפעילות גופנית חשוב לנסות ולהגביל את השעות בהן הילד צופה בטלויזיה, משחק במחשב, או בגיל מבוגר יותר משוחח בטלפון. במיוחד לאור העובדה כי קיים קשר ישיר בין אורח חיים היושבני (sedentary) לבין השמנה וסיבוכיה. ההמלצה כיום היא לצמצם את אלה לכדי מקסימום שעתיים ביום.
לסיכום, קיימות די עדויות כי הגברת הפעילות הגופנית בילדים היא בעלת אפקט מקדם בריאות ומונע מחלות. חינוך הילדים והנוער מוקדם ככל האפשר לאורח חיים בריא ובטוח, לתזונה נכונה ופעילות גופנית עשוי להפכם למבוגרים פעילים יותר גופנית ולהעניק לילדינו חיים בריאים יותר.
